מדוע אנשים מתקשים להתמודד ולהשקיע בשינוי מחשבות ואמונות ודפוסים מעכבים?
מה גורם לאנשים להישאר במקום שלא טוב להם?
המאמץ, ההשקעה וההתמודדות מול קשיים הינם סוג של 'כאב', שהנו שם כללי עבור המציאות שגורמת לאדם אי נוחות. מטבעו האדם בורח מ'כאב' ולכן כאשר הוא חש שתפיסה מסוימת תחייב אותו להתעמת מול קושי - הוא בונה לעצמו 'אמונה' שתחסוך את הצורך בהתמודדות הזאת.
ניתן לשמוע אדם במצב כזה משתמש באמונות שעל פיהן: "עולם טוב לא ריאלי" או "שאיפות להצלחה הן עבור נאיבים בלבד" ועוד אמונות פסימיות.
הבעיה באמונות האלה מאוד ברורה: במקום שאותו אדם יתאמץ ויחתור לשיפור יכולותיו (יקח אחריות על חייו ואת המושכות לידיו וייצור שינוי חיובי) הוא משמר את עצמו באותה משבצת לאורך זמן ומחזיק באמונה בדבר חוסר יכולתו להצליח כערובה לאמת. הוא לא ישתדל להיות נחמד יותר, חכם יותר, יעיל יותר, יוזם יותר. הוא גם ימנע מלהשתדל יותר, משום שעל פי התפיסה שאימץ- כל אלו לא יוכלו לשנות את התוצאה הסופית תהיה-כישלון. הוא גם לא יפעל בכדי לשלוט ולרסן את תכונותיו השליליות או לפתח את התכונות החיוביות שבו. משום שעל פי התפיסה שנוצרה אצלו אין בכך תועלת.
הנפש שלו למעשה יצרה מחסום שמונע ממנו את האפשרות להתקדם.
האמונה השלילית 'משרתת' את האדם ומסייעת לו להישאר ב'אזור הנוחות' ולא להשקיע ולשנות, אך כפי שניתן לראות המחיר הוא מחסום נפשי שמונע ממני להתקדם. האם זה שווה? האם המחיר לא כבד מדי?
Comments